מאפייני הלקות באוטיזם

מאפייני הלקות באוטיזם עפ"י ה- DSM

באוטיזם קיימות לקויות משלושה תחומים:

  1. יחסי גומלין ואינטראקציה חברתית.
  2. הדדיות בתקשורת וורבלית ושאינה וורבלית, המלווה בתבניות התנהגותיות בלתי גמישות.
  3. שוני בתחומי עניין ודפוסי הפעילות של הילדים.

בכל שלושת תחומים אלה הם אינם מגלים דפוס תקשורתי אחיד, אולם תמיד מאופיינים בחסך או בחסר מוחלט במאפיינים מכל שלושת התחומים הללו (Bölte et al, 2011).  עפ"י הDSM-4 שישה סימפטומים מתוך שניים-עשר המהווים את הקריטריון לאוטיזם, לפחות שניים מהקטגוריה הראשונה ואחד לפחות מהקטגוריה השנייה והשלישית.

קטגוריה I : לקות איכותית באינטראקציה חברתית-לקויים בקשרים חברתיים הדדים

(1) הפרעה בולטת בשימוש בהתנהגות לא ורבאלית, ג'סטות חברתיות. כמו קשר עין, הבעות פנים, הצבעה. הג'סטות הן אלו המנחות את האינטראקציות החברתיות.

(2) חוסר יכולת לפתח יחסים חברתיים עם בני גיל התואמים את הגיל ההתפתחותי. כאן מדובר על יחסים עם בני הגיל, קשיים בפיתוח אינטראקציות חברתיות קושי לממש "קשר", לשחק עם ילדים אחרים, להיות חלק ממעגל חברים.

(3) חוסר בניסיון ספונטאני לשתף בחוויות, הצלחות, התעניינות באחר (חוסר בלהראות, להביא, להצביע).

(4) חוסר בהדדיות חברתית או רגשית. סעיף זה מתקשר ל"תאורית המיינד"- היכולת להבין את רגשות, רצונות, נקודת מבטו של האחר.

קטגוריה II : איחור או הפרעה בהתפתחות יכולת תקשורתית:

(1) איחור או חוסר התפתחות של דיבור.

(2) תיאום לקוי, היעדר הדדיות בחילופי דברים תוך כדי שיחה. חוסר יכולת ליזום שיחה או להתמיד בשיחה.

(3) שימוש סטריאוטיפי בשפה או שפה אידיוסינקראטית.

(4) לקויים במשחקים חברתיים, של הדמיה של חיקוי. לילדים על הספקטרום מאוד קשה להגיע לרמות גבוהות של הפשטה במשחק.

קטגוריה III : פעילות ותחומי עניין מוגבלים וסטריאוטיפיים

(1) עיסוק יתר בתחומי התעניינות.

(2) הצמדות לשגרה ורוטינות, הצמדות לטקסים קבועים.

(3) תנועות מוטוריות סטריאוטיפיות חוזרות ונשנות- נפנופי ידיים, תנועות של כל הגוף .

(4) עיסוק יתר בחלקים של אובייקטים, התעניינות במרכיבים לא תפקודיים של חפצים (כמו הריח שלהם או המגע שלהם).

ה- DSM-5 מחמיר ומרחיב את הקריטריונים שעל פי ה- DSM-4 מהווים תנאי הכרחי לאבחונו של אדם עם אוטיזם.

על פי DSM-5, ניתן לאבחן אדם עם אוטיזם, כאשר קיימת אצלו, לקות איכותית ומובהקת ביכולות חברתיות-תקשורתיות ובאינטראקציה חברתית, בסביבות ובהקשרים שונים,  הבאים לידי ביטוי בכל שלושת התחומים הבאים:  (1) חסך ביחסי גומלין חברתיים-רגשיים; (2) חסך בשימוש בהתנהגות לא-וורבלית לצורך אינטראקציה חברתית; (3) חסך בהתפתחות ושימור יחסים ההולמים את רמת ההתפתחות, עד כדי הימנעות הנראית לעין מכל עניין באנשים. בנוסף חייבים להופיע לפחות שני מאפיינים של מוגבלות ו/או תבניות חוזרות של התנהגות מתוך: (1) דיבור או תנועה החוזרים על עצמם; (2) רוטינות מופרזות בהתנהגות וורבלית ושאינה וורבלית או התנגדות מופרזת לשינוי; (3) מוגבלות בולטת או קיבעון אינטנסיבי בנושא מסוים; (4) היעדר תגובה חושית לכאב, חום או קור, או תגובה חושית מופרזת כגון הרחה אובססיבית או נגיעה בחפצים. בדומה ל4-DSM הסימפטומים חייבים להופיע בגיל צעיר, בילדות המוקדמת, ובנוסף על כך האבחון תלוי בכך שכל הסימפטומים יחד מגבילים ומפריעים לתפקוד היומיומי.

מאפייני הלקות החברתית באוטיזם

שתי גישות מרכזיות מסבירות את המקור ללקות החברתית באוטיזם.

הגישה הקוגניטיבית– טוענת כי  אנשים עם אוטיזם סובלים מקושי ניכר ביכולת לקרוא את מחשבותיו של האחר (Mind-blidness). לאנשים עם אוטיזם יש קושי בהבנת מצבים מנטליים רגשיים של האחר. אנשים אלה מציגים קושי ביכולת להפריד בינם ובין זולתם וביכולת להבין שלכל אדם יש mind נפרד שמסוגל להוביל להתנהגויות, מחשבות ורצונות,  השונים משלהם באותו מצב נתון.

מתוך התיאוריה עולה שקושי ביכולת זו של הבנת מצבים מנטליים פנימיים אצל האחר יכולה לגרום לקושי ביצירת הדדיות. בהעדר פיתוח ההדדיות, האינדיבידואל עם האוטיזם יתקשה לפתח את המרכיבים הרגשיים הדרושים להתפתחות התנהגויות פרו חברתיות הכוללות יכולת לפתור בעיות חברתיות,  אשר קריטיות להתפתחות של קשרים בין-אישיים קרובים.

הגישה הרגשית– טוענת שהקשיים בקוגניציה, בשפה ובמשחק הסימבולי נובעים מלקות רגשית ראשונית המערבת קושי בתגובות רגשיות הכוללות לקות בהבעה ובתפיסת רגשות לצד חסך ביכולת לפתח הדדיות רגשית עם האחר.  חסכים אלה מונעים מהאינדיבידואל עם האוטיזם לפתח מודעות בין אישית (intersubjectivity) של עצמו ושל האחר. העדר של התפתחות חברתית רגשית זו מפריעה ליכולת של האינדיבידואל עם האוטיזם לשתף את הזולת בעולמו הפנימי וכמו כן גורמת לקושי בתגובה להצגת רגשות של האחר.  מנבא קשיים משמעותיים בפיתוח יחסים בין אישיים כגון חברות, מאחר וילד עם אוטיזם אינו יכול לתפוס את המהות הרגשית של יחסים אלה וכמו כן, מתקשה להבין את עולמו הפסיכולוגי של האחר וכך להציע פתרונות יעילים לקונפליקטים בין-אישיים.

לסיכום, ניתן ללמוד כי הלקות החברתית באוטיזם הינה הלקות המרכזית וכי לקות זו נובעת מכשלים קוגניטיביים ורגשיים, במבנים קוגניטיביים, הזהים לאלו המוצגים בשלבי ההתפתחות החברתית התקינה, כגון תיאוריית המיינד, יכולות ייצוג ודמיון, והדדיות בקשר עם אדם אחר המסתכמים כולם יחד ל"כשירות חברתית".