אני המאמין שלי

כל הורה אשר עומד בפני בחירת האדם שעתיד לנהל ולבנות את התוכנית הטיפולית של ילדו זכאי לדעת בשקיפות מלאה את הרקע המקצועי של אותו מטפל. כאן תוכלו להתרשם מהרקע המקצועי אותו צברתי במהלך 18 שנים של טיפול בילדים על רצף האוטיזם.

האני מאמין שלי

אני מאמינה כי כל ילד ומשפחתו זקוקים למענה רגיש ומדויק במגוון תחומי התפקוד של הילד. על כן הטיפול בילד משלב טכניקות טיפול מתחומים שונים ובהתאמה אישית. תוכנית טיפול מוצלחת ומקדמת צריכה להיות אינטנסיבית ורגישה, כזאת שלא מביאה את הילד להתשה אלא מהווה אבני דרך עבורו השזורות בתחושת הצלחה והישג.

מעורבות ההורים

קיימת חשיבות עליונה במעורבות ההורים בטיפול על מנת שהילד יתקדם ויכליל את המיומנויות אותן לומד עם הצוות המקצועי. על כן, ההורים הנם שותפים פעילים בטיפול ולומדים ליישם בעצמם טכניקות טיפול ממגוון עולמות תוכן. זאת על מנת לחזקם ולאפשר להם עצמאות ובטחון בטיפול בילדם. המטרה העיקרית שלי היא להעניק להורה את התחושה שגם הוא שותף פעיל בקידומו של הילד ואינו תלוי תלות מוחלטת באנשי מקצוע. גם אם לא מתקיים טיפול מסוים בשל סיבות אלו ואחרות, עדיין יכול ההורה לשמר את הידע שרכש הילד ולהוסיף לקדמו.

שקיפות ושיח בגובה העיניים

בעבודתנו המשותפת מושם דגש רב על שקיפות ועל שיח מכבד וכן עם ההורים. אני מאמינה כי אמון הוא הבסיס לתקשורת טובה וכי חשוב שההורה ירגיש בנוח לומר את אשר על ליבו. על כן מטרות הטיפול מוסברות להורים באופן מפורט ובהיר ומושם דגש על בחירת מטרות התערבות בהם ההורים מרגישים דחיפות כגון בעיות אכילה, בעיות התנהגות וגמילה מחיתולים.

מנתח התנהגות טוב חייב להיות יצירתי!

לא כל מנתח התנהגות הוא איש מקצוע טוב כשם שלא כל טכנאי, רופא, פסיכולוג הוא טוב. על מנת שניתן יהיה להגדיר מנתח התנהגות כמקצועי נדרש מצידו לגלות גמישות ויצירתיות רבה יחד עם הבנת שלבי ההתפתחות התקינה במכלול תחומי התפקוד. אנשי מקצוע רבים בהם נתקלתי במהלך שנות עבודתי סבורים כי הגישה ההתנהגותית מתאימה רק לילדים בתפקוד נמוך. לא אחת אף שמעתי הערות כגון "הוא עושה זאת אך אינו נהנה, אין לו מוטיבציה פנימית לכך, הוא פועל כדי לקבל את המחזק". זה נכון! בשלב הראשוני בטיפול לילד אין מוטיבציה לשבת ליד שולחן, ליצור קשר עם מבוגר, להגיב לדרישת ההורה ולרצותו. תחילה הילד יבצע את ההתנהגות על מנת לקבל מחזק כלשהו שעבורו מוכן להתאמץ, אולם במהלך הזמן ועם התרגול, ההתנהגות לרוב הופכת לאוטומטית וקלה לביצוע ולעיתים אף מהנה. כל מיומנות חדשה דורשת מאמץ תחילה וכרוכה בקושי. קחו לדוגמה נגינה על גיטרה, כלי שניסיתי ללמוד לנגן עליו במהלך חיי והתייאשתי בכל פעם מחדש. הלחיצה על המיתרים מכאיבה ויוצרת יבלות, היה לי קשה ללמוד את האקורדים ולעוות את האצבעות כך שילחצו על כל המיתרים. רציתי מאוד לנגן אלא שכנראה שפניתי למורים הלא נכונים. היום כמנתחת התנהגות אני יודעת שנכון היה אילו למדתי לנגן על גיטרה חשמלית שמיתריה רכים יותר. עבורי נכון היה ללמוד אקורדים לשירים פשוטים ולא להתחיל מתווים כשם שאותו מורה ניסה ללמד אותי. מבוגר לעומת ילד יודע לנבא מה יהיו הפירות שיקצור בהמשך ואילו ילד לא מסוגל לכך. מבוגר מסוגל לדחות סיפוקים ולהתמיד ואילו ילד עם צרכים מיוחדים החווה קושי אדיר במיומנויות פשוטות אינו מסוגל לחוות קושי כזה מבלי לקבל עבורו תגמול ומייד. הילד לא מבין שעם התרגול יהיה לו יותר קל בהמשך, לא מבין מדוע וכיצד המטרה הזאת תקדם אותו במשהו ובדיוק בגלל זה יש צורך במחזקים מיידיים בעבודה עם ילדים מסוימים. אילו הייתי מקבלת בסוף כל שיעור גיטרה כזה 300 ₪ גם עם הסבל הכרוך בכך הייתי ממשיכה ומתמידה. בסופו של דבר הייתי מנגנת נהדר ונהנית מהתוצר (לנגן שיר שלם של שלמה ארצי) ולא זקוקה עוד לסכום הזה על מנת לרצות לנגן. כך בעיניי על מנתח ההתנהגות לגלות יצירתיות רבה הן בהתאמת המחזקים לילד, הן בהתאמת מידת הקושי של המטלה ליכולתו של הילד, להיות מומחה בפירוק המטלה לגורמים ולבסוף למצוא דרכים יצירתיות ומהנות ככל הניתן ללמד את הילד.